פסק-דין בתיק ב"ל 29283-08-11

1.         התובע לא שילם דמי ביטוח מן המועד שבו היה חייב לעשות כן. כמו כן לא המציא התובע מספר חשבון בנק לנתבע, ובשל כך לא שולמה לו קצבת ילדים. התובע טוען כי יש לקזז את חובו בגין דמי ביטוח מן הקצבה שלא קיבל בשל אי המצאת מספר חשבון בנק כאמור. לחלופין טוען כי חלק מחובו בגין דמי ביטוח התיישן, שכן חלפו למעלה מ-7 שנים ממועד היווצרו.

2.         ואלו העובדות המוסכמות בתיק זה:

            לתובע חמישה ילדים שנולדו בין השנים 2003 ועד 2009. לאחר לידת כל אחד מן הילדים, נשלחו לתובע הודעות כי עליו להמציא פרטי חשבון בנק בכדי שישולמו לו קצבאות הילדים. התובע לא עשה כן. רק ביום 15.2.11, כ-8 שנים לאחר לידת ילדו הראשון, המציא התובע פרטי חשבון בנק לנתבע, וקצבת הילדים שולמה לו רטרואקטיבית מיום 1.2.10, על פי הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי).

            התובע חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי מיום שמלאו לו לגיל 18, בשנת 2001. התובע לא שילם דמי ביטוח. לפיכך קוזז חוב דמי הביטוח, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, מקצבת הילדים שלה היה זכאי התובע רטרואקטיבית מיום 1.2.10 כאמור. הנתבע לא הודיע לתובע לפני 14.3.11 כי הוא חייב בתשלום דמי ביטוח.

3.         טענות הצדדים:

            טוען התובע כי במשך 10 שנים לא שולמה לו קצבת הילדים לה היה זכאי, בשל היעדר חשבון בנק. משכך, היה על הנתבע לקזז את חובו בגין אי תשלום דמי ביטוח מקצבת הילדים שלה היה זכאי בשנים אלה. לו היה נוהג כך, לא היה נוצר לתובע חוב.

לחלופין טוען התובע, חובו, המתייחס לתקופה שמעבר ל-7 שנים (נכון ליום ההודעה על החוב, 14.3.11) התיישן, ומשכך לא ניתן לגבותו. התובע מסתמך על פסק הדין רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (ניתן ביום 20.6.10, להלן - עניין נסייר) ועל בל 3142/09 לבנה חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 8.7.10, להל ן- עניין חג'ג'), שם נפסק כי חובות של רשויות, הנגבים בהליכי גביה מנהליים, מתיישנים 7 שנים לאחר שנוצרו.  

4.         מנגד טוען הנתבע כי על מבוטח לשלם דמי ביטוח בין אם הודיע לו הנתבע על חובו ובין אם לאו. משכך, השאלה האם ידע התובע על חובו או שמא נודע לו הדבר רק ביום 14.3.11, אינה רלבנטית. הלכה פסוקה היא כי חוב של מבוטח כלפי הביטוח הלאומי אינו מתיישן, ופסק הדין בעניין נסייר מתייחס  לחוב ארנונה, השונה בתכלית מחוב כלפי הנתבע, שכן דמי ביטוח אינם מס, וכנגד החבות לתשלום דמי ביטוח עומדות זכויות ביטוחיות שונות. על פסק הדין בעניין חג'ג' הוגש ערעור, והוא תלוי ועומד בבית הדין הארצי לעבודה.

            באשר לטענת הקיזוז טוען הנתבע כי משמעות הטענה, בפועל, היא כי התובע מבקש ארכה רטרואקטיבית הן לתשלום החוב והן לקבלת קצבת ילדים, בניגוד להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. כלומר, בדרך זו, מבקש התובע השבה רטרואקטיבית של קצבאות הילדים אשר לא שולמו לו במשך 7 שנים בגין היעדר הודעה על חשבון בנק.

            מאחר שהמחלוקת הינה משפטית בעיקרה, נדון התיק על פי סיכומים בכתב.

5.         דיון והכרעה:

            בראשית דברינו נאמר כי אכן, לא ניתנה לתובע כל הודעת על כי נצבר לו חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח, ועל כך יש להצר. אולם הכלל הוא כי אי ידיעת הדין אינה פוטרת את המבוטח מתשלום חובו לנתבע, ובוודאי שאינה מצדיקה את ביטול החוב, מה גם שהתובע לא הגיב על הודעות רבות שנשלחו אליו לגבי זכאותו לקצבת ילדים (ראו מכתבי הדרישה שצורפו לכתב ההגנה). יפים הדברים שנאמרו בעניין מוסקוביץ לענייננו:

"אשר לטענות המערערת על שלא נמסרה לה הודעת המוסד אודות קיום החוב והצטברותו ייאמר, כי הכלל הוא שאי ידיעת הדין אינה פוטרת את המבוטח ממילוי חובותיו במערכת היחסים הסטטוטורית שבינו לבין המוסד... בתוך כך ובמקרה דומה לענייננו, הטעים חברי השופט רבינוביץ בפרשת מיכלסון, כי הבאת המידע למבוטחים מבעוד מועד יהא בה "כדי להטמיע את החובה לתשלום דמי ביטוח גם למי שאינו נמצא במעגל העבודה ולמנוע מצבים בהם נשללת גמלה עקב אי תשלום דמי ביטוח". בדרך זו אף ניתן יהיה למנוע דרישה לתשלום "סכומי עתק" ממבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ובדיעבד מתגלה כי שנים לא שילם דמי ביטוח. עם זאת, הוספנו והטעמנו בפסיקתנו, כי בדברים אלה כשלעצמם אין "כדי להכשיר את האסור" ואין בהם כדי להקנות זכויות למבוטח, במקרה בו לא מילא אחר הנדרש ממנו בדין ועל פי דין [ראו והשוו: עבל 1421/04 איתן מיכלסון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) 23.3.06 והאסמכתאות שם)]". עב"ל (ארצי) 90/09 שלומית מוסקוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17/01/2010, להלן - עניין מוסקוביץ ההדגשה הוספה- ד.פ.)

מכאן, שהחוב שריר וקיים הגם שנודע לתובע עליו רק בשנת 2011.

6.         התיישנות:

ההלכה היא כי חוב של מבוטח כלפי הנתבע, אינו מתיישן. בשורה של פסקי דין חזר בית הדין הארצי לעבודה והדגיש "כי הוראות חוק ההתיישנות אינן רלבנטיות לחובות בדמי ביטוח משאין מדובר ביחסים חוזיים אלא בחיובים שמקורם בהוראות חוק הביטוח הלאומי, הנמנה עם מערך דיני הביטחון הסוציאלי בישראל" (עניין מוסקוביץ) .

            בשנת 2010, ניתן פסק הדין בעניין נסייר, שבו נדון עניינו של תושב נצרת, אשר הרחיב את דירתו (בהיתר). אף על פי כן, העירייה הוסיפה לגבות ממנו את תשלום הארנונה על פי גודל דירתו לפני ההרחבה. משעמדה העירייה על טעותה, ביקשה לגבות באופן רטרואקטיבי את החוב בגין שנות העבר. המבקש העלה טענת התיישנות, ובית המשפט העליון פסק כי לא תעמוד לרשות חסינות מפני טענת התיישנות, וכי לא ניתן לגבות את חוב הארנונה של הנישום עבור התקופה העולה על 7 שנים.

בעקבות פסק הדין בעניין נסייר ניתן פסק הדין בעניין חג'ג' אשר קבע, לאחר ניתוח מעמיק של עניין נסייר, כי המוסד לביטוח לאומי כמוהו כרשות, וטענת ההתיישנות חלה אף עליו. משכך, אף הנתבע אינו יכול לגבות ממבוטח חוב בגין תקופה העולה על 7 שנים.  על פסק דין זה תלוי ועומד ערעור של הנתבע בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 1844-09-10).

7.         אנו סבורים כי אין דומה העניין שנדון בפסק דין נסייר לענייננו. נעמוד, בקצרה, על השוני בין שני העניינים: